איך מתגברים על חרדות היא שאלה כללית שמתאימה לאינסוף סיטואציות ומצבים, אך בפוסט זה ננסה להבין כיצד מתמודדים עם בן מתבגר שסובל מחרדות? על מנת שנוכל להבין כיצד לסייע לילד חרד נצטרך להבין שהחרדות של הילד – קשורות לחרדות שיש להוריו וכל גישה טיפולית שלוקחת בחשבון גישה זאת, תסייע להורים חרדים להירגע דרך כלים טיפוליים שיביאו את הילד שלהם להירגע גם כן.
לפני כמה שנים פגשתי משפחה מקסימה, זוג הורים וארבעה ילדים, שהגיעו אלי עם דאגות שהיו קשורות לבן הבכור שלהם, אז בן 12. בנם היה חרד "כמעט מכל דבר". כולל תגובות של בחילה וקוצר נשימה, לפני טיסה, חרדה מפני מעבר באזורים חשוכים, או השארות לבד בבית בלא ההורים. חרדות סביב מחלות אפשריות שחשב שיש לו. במפגש עם ההורים, אתם עשיתי את עיקר עבודת ההתמודדות עם החרדות של הבן, סייעתי להם ובמיוחד לאם להרגיע את החרדות שהיו לה ואשר היו מופנות במיוחד אל בנה הבכור. חשוב מאוד להבין כי כאשר מדובר בילד חרד, יש קשר בין מצב החרדה של הילד לבין מצב החרדה של כל המשפחה.
לאחר סדרת מפגשים בעיקר עם ההורים וגם יחד עם בנם, בהם כיוונתי אותם לשנות את גישתם אליו, חל מפנה משמעותי במצבו וכמו כן ביחסים של ההורים כבני זוג. מהילד החרד של אותם ימים הוא הפך לצעיר חופשי ואף נועז בהשוואה לבני גילו.
החרדה של המשפחה כלפי הילד
על אותו נער שמעתי פעם נוספת לאחר שאמו הגיעה אלי לאחרונה, מלאת דאגה לו, לאחר שנסע עם חברים לגלוש גלישת גלים באחד מחופיה היפהפיים של מדינה מסוימת בדרום אמריקה. בשנים האחרונות כבר צבר לא מעט חוויות במסעות למקומות שונים בעולם, בטיולים ובנסיעות הקשורות לגלישה. האם תיארה לי כיצד היא מוטרדת כל היום במחשבות אודות בנה, וחושבת כל היום כיצד הוא מתמודד הרחק שם בדרום אמריקה. היא חופרת בפרטי פרטים הקשורים לחיי בנה ולא פוסקת מלהזכיר לו, לטפל בבעיה זו או אחרת, מפקחת על כל רגע מחייו במחשבותיה, ורואה בכך את חובתה הבסיסית כאם כלפיו, מנהלת אתו שיחות מרובות דרך האינטרנט, שולחת מסרונים ומיילים, חושבת עליו כל היום ומתקשה להירדם.
ללוגיקה ול-"הגיון" אין מקום בטיפול בחרדה גדולה !
כלומר עצם הידיעה שהילד הוא חזק, מנוסה ויודע היטב כיצד להתמודד עם גלים סוערים וגולש אל תוכם "בלי בעיה" ומעליהם לא הספיקה בכדי להרגיע את האם. והאמת שזה די "צפוי" משום שמסרים דרך המוח השכלי עוזרים עד רמה מסוימת אך לא מעבר לה. הידיעה ש"אין צורך לדאוג לו כל כך" לא הרגיעה. הרי הוא מפגין התנהגות אחראית ושמירה על חייו ומנהל את עצמו במצבים הדורשים אומץ רב וגמישות גופנית ונפשית אבל שוב, זה לא עוזר להתגברות על חרדת האם לילד.
חזרתי והזכרתי לאם שאין לנו שליטה על חיי אחרים
מה שחשוב הוא לדעת שבתהליך הגדילה של ילדים חשוב שההורים יקשיבו כל הזמן לרמת האחריות ההולכת וגדלה של ילדם על חייו ועל מעשיו. עליהם לסגת מהתערבותם בפעולות ובמשימות השונות של חיי היום יום של ילדם בהדרגה תוך כדי התייחסות אליו כאל אחראי על עצמו יותר ויותר. הורים שמנהלים את חיי ילדיהם ברמה של כניסה לפרטי פרטים מבלי לבדוק עם הילד האם יוכל לנהל בעצמו את ההתמודדות שלו עם בעיות שונות בחייו, הם הורים ששולטים יתר על המידה בחיי ילדיהם ומקשים עליהם לחוות את עצמם כבעלים של הבחירות שלהם ושל חייהם.
הורים שנוהגים כך מעבירים אל ילדם את החרדות שיש להם ביחסם לעצמם ולעולם ועוזרים לו להפוך לאדם חרד הזקוק לפיקוח הדוק וצמוד !
אז מה עזר לאם להפחית את החרדה ?
האמא של הנער הגולש תיארה כיצד בנה שבחו"ל מתחמק מלענות לה, מצמצם את תשובותיו אליה, וככל שהוא ממעט היא יותר חרדה! הנחיתי אותה למשך שבוע אחד, לפנות אליו ב"שאלות פתוחות" שממוקדות דווקא בחוויות הטובות בטיול, כמו :
• מה שלומך, איך אתה מבלה ?
• ספר לי קצת על הגלישה שעשית
• אילו עוד דברים נחמדים מצאת לעשות שם ?
וכל זאת במקום לשאול שאלות בעלות אופי "דאגני" שממוקדות בחוויות של "הישרדות" כמו :
• יש לך מספיק כסף?
• יש לך מה לאכול?
• אתה נזהר?
כמו כן הנחיתי אותה להקשיב לתחושות הסערה שבגופה כל פעם שתעלה בתוכה מחשבה של דאגה ורצון להנחות את בנה מה עליו לעשות בעניינים שוטפים של חייו שם בחול. ההקשבה לתחושות הגוף בעת שאנו נסערים וחווים מחדש את אימת הסכנות שאנו מדמים שיכולים לקרות לנו או לקרובים לנו, יכולה לסייע לפוגג מתח זה ולהקל עלינו לחשוב בצורה רגועה יותר.
לדבריה למרות שהיה לה קשה מאד לנצור את לשונה בעת ששוחחה עם בנה, ובעזרת ההקשבה לתחושות הפיזיות של החרדה בגופה, תוך שמירה על עקרון השאלה הפתוחה, היא גלתה להפתעתה שהשיחה אתו נמשכה זמן רב בהרבה מהשיחות הקודמות אתו. הוא שיתף אותה בחוויות שונות חדשות וההרגשה שלה השתפרה כליל ביחס אליו. היא פחות מוטרדת ופחות דואגת. פחות חרדה.
שינוי הגישה ביחס לבנה, עורר אותה לחשוב גם על יחסה אל בני משפחה אחרים וגם אל עצמה. היא הגדירה את עצמה כמי שכל חייה היא "חייבת להיות בשליטה", ובעזרת הטיפול בחרדה לבנה, למדה גם איך להתייחס לחרדותיה ביחס לקרובים נוספים וביחס לעצמה.