ישבתי היום עם מטופלת חדשה ולפתע עיניה התחילו לדמוע. היא חייכה במבוכה וניסתה למחות ולהסתיר את הבכי, אמרה על עצמה שזהו סימן של חולשה וכעסה על עצמה. היא סיפרה לי שמזה שלוש שנים לא בכתה מאז מות אמה. המטופלת החדשה שלי היא אישה חזקה מאד ורבת פעלים, שהתנסתה בחייה במשימות ובחוויות הדורשות אומץ רב ותושייה רבה. היא הגיעה אלי לאחר אירוע טראומטי שעברה בו נפצעה בצורה קשה. חולשתה העיקרית שנתגלתה לי היום נבעה מהמשמעות אותה יחסה לבכי ולהבעת רגשות..
כיצד התייחסו עד כה לנושא הבכי ?
למרות שהיום יש יותר לגיטימציה תרבותית לבכי, עדין אדם שנוטה להביע את רגשותיו בדרך זו עשוי להיתפס כחלש. לפי תפיסה זו שרבים לוקים בה, יותר גברים מאשר נשים, אך גם נשים, כמו בדוגמא שלנו, מתקשים להרשות לעצמם לחלוק הרגשות, או לבכות. אנשים רבים רואים עדין בבכי ביטוי של חולשה.
תפיסות אלה כל כך מעוגנות בתרבות שלנו, וקשה מאד להשתחרר מהן, גם היום במאה ה21. שורשיה של המשמעות הפסיכולוגית הזו של בכי כחולשה, בתרבות המערבית המודרנית הרואה באדם שעוצר את רגשותיו, או שולט בהן, אדם "חזק יותר". הדגש שהושם במאות האחרונות על השכל ועל הדיכוי של הרגש ושל החוויה, עדין מורגש בתרבות העכשווית והנו הרקע לקושי של המטופלת שלי להרשות לעצמה "להיות חלשה".
האם לבכות זה בריא ?
ידע רב הצטבר בעשורים האחרונים על המוח ועל אותם מצבים של שחרור אנרגטי וחוויתי, כשאנשים מרשים לעצמם לתת ביטוי לחוויות שלהם ואף משחררים מתח הישרדותי דרך בכי. כמי שמטפלת בטראומות בכלים המשלבים מוח וגוף, אני יודעת, שביטוי רגשי וחוויתי, התחלקות עם אנשים קרובים ואמינים, שומרים על בריאות ועל איזון גופני ונפשי.
ככל שהאדם אינו צובר כעסים ומתחים, וככל שהוא פורק מתח רגשי (וגם שרירי!) כמו דרך בכי, הוא עוזר להשיב את גופו למצב גופני נפשי מאוזן יותר. הרגלים של "להחזיק את הכאב בפנים" ולא להתבטא, יכולים ליצור נוקשות גופנית ונפשית כאחד ולפגוע באיכות החיים של האדם.
יתכן שהאדם יחוש שיש לו שליטה רבה על גופו, ויחוש שיש לו "כוח", אך הוא יהיה נוקשה ולא גמיש ויכולתו להתנהל בחיי היומיום תהיה מוגבלת. נוקשות שכזו יכולה להוביל אנשים למצבים של "התפרקות" פתאומית במצבי סטרס קיצוניים, ממש כמו צנצנת שהנה קשה אך גם שבירה.
היכולת לבכות ולשחרר – היא ביטוי לחוסן נפשי וגופני !
האדם בנוי כעץ השדה, כמוהו הוא רווי מים, וכוחו או חוזקו שלו היא ביכולתו להיות גמיש, ולנוע כמו עץ השדה ברוח החזקה ולא להישבר. אנשים נוקשים הם גם אנשים שגופם מכווץ יותר, לעתים כפוף יותר. החשיבה שלהם מקובעת יותר ופחות גמישה, וכך גם עולם הביטויים הרגשיים שלהם מצומצם. יכולתו של האדם להכיר ב"חולשתו" ולאפשר לעצמו שחרור ממתח, בבואו לחלוק עם אחרים, היא גם הביטוי לחוסן שלו.
כפסיכותרפיסטית מיומנת בעבודה גופנית נפשית עם מטופלי טראומה, עזרתי למטופלת החדשה שלי להבין שיכולתה לבכות היא הביטוי לחוסן הנפשי והגופני שלה וגם הדרך לשחרר את מצבורי המתח ההישרדותי שנלכד בגופה בעקבות הטראומה הקשה שעברה.
הפיכת הקערה על פיה ומתן משמעות חדשה לבכי – משמעות של חוסן וגמישות, היא תחילת תהליך ההחלמה שלה. לו עצרתי והסכמתי למשמעות של חולשה בבואה לבכות, הייתי עוצרת את הדרך שלה להחלמה מהטראומה.