כלים הלקוחים מהחסידות הקבלית, שניתן לראותה כפסיכותרפיה אינטגרטיבית מיטבית של וויסות גופני נפשי.

בראשית שנות השמונים התחלתי להתחבר לתפיסות העוסקות ב"חיפוש אחר המופלא" וכך גיליתי את היישומים של עקרונות קבליים חסידיים לתחום הפסיכולוגיה. נפגשתי אז לכאורה במקרה עם פרופסור מרדכי רוטנברג, לימים חתן פרס ישראל, שסיים בדיוק אז לכתוב את ספרו "דיאלוג עם הסטייה". לימים תורגם ספר זה לעברית תחת הכותרת "קיום בסוד הצמצום". ככל הפסיכולוגים דאז וגם היום, הייתי עסוקה בחשיבה על יחסי המטפל והמטופל. ספרו של רוטנברג היה עבורי בגדר מהפיכת נגד לרעיונות שהורגלתי אליהם במסגרת הכשרתי כפסיכולוגית. בשונה מן הדגש שהושם בכל גישות התרפיה דאז על מה שחסר או בעיתי אצל האחר (ואני המטפל ה"בריא" המגיב או נגרר אחר בעיות המטופל) הגישה החסידית הפנתה את הזרקור אל תהליך הטיפול/תיקון אל המטפל. על פי החסידות על הצדיק החסידי לחפש באופן יזום אחר חסרונותיו שלו במראת ה"חוטא",  וכך להתחיל לחולל תהליך של תיקון הדדי שגורר עמו גם את האדם האחר לתקן את חסרונותיו. מודל "הראי הכפול" הפך לב ליבה של עבודת הדוקטוראט שלי באוניברסיטה העברית, תחת הנחיתו של פרופ' רוטנברג. הגדרות שונות ניתנו על ידי כותבים שונים בהשוותם את החסידות כשיטת תיקון לגישות תיקון מודרניות. אני מוצאת אותה כשיטה מופלאה של וויסות גופני נפשי שצמחה על רקע טראומה ברמה של עם-העם היהודי של מזרח אירופה של המאה ה18. במונחים של היום אני רואה בחסידות פסיכולוגיה חיובית מיטבית, כזו שבשונה מהפסיכולוגיה החיובית לא רק מתמקדת בטוב אלא הופכת את הרע לטוב.

טיפול לפי החסידות – פרופ' מרדכי רוטנברג יצר מודל של פסיכולוגיה יהודית, המבוסס על עקרונות הלקוחים מן המסורת  היהודית ומן החסידות. בשורשו של המודל מצוי עיקרון הצמצום. לפי תורת הצמצום הקבלית-חסידית, האל צמצם את עצמו על מנת לפנות מקום לבריאה ולאדם ובכך הוא משמש דגם של צמצום ביחסים שבין האני לאתה. מודל זה מהווה ביטוי לתפיסה התלמודית "כל ישראל ערבים זה בזה". הוא שונה בתפיסתו האתית התרבותית ממודלים של פסיכותרפיה מערבית המושפעים מן האתיקה הנוצרית ובמיוחד הפרוטסטנטית, בה מושם דגש על פיתוח של אינדיבידואליזם יחידני ועל אגוצנטריות המביאים לבדידות, לניכור בין אנשים ולמחיקת הזולת. תרומתה של הפסיכולוגיה היהודית לעולם המערבי היא, בערך הרב שניתן בה למקומו של האחר ביחסים, בדגש המושם בה על צמיחתם ההדדית של האני והאתה, ובאופטימיות הרבה שיש בה ביחס לאפשרות התיקון.

העקרונות הפסיכולוגים של מודל זה מבוססים כאמור על החסידות הקבלית וכן על השיטה התלמודית של ריבוי פרשנויות על התורה בספרות חז"ל ובמדרש. הרעיון שתהליכים מנוגדים לכאורה כמו יצר ויצירה (רוחניות) עומדים זה מול זה מבלי לבטל זה את זה; עולם שלם של ניגודים לכאורה המשתנה על ידי סידור מחדש של האותיות, כמו "ניתוק" ההופך ל"תיקון" ו"אין" ההופך ל"אני" ומאפשר משמעות של הפיכת מצבים; הבנת תהליכים פסיכולוגיים במונחים של "ירידה צורך עליה"; עיקרון התיקון של "ועשית טוב מרע"; "תיקון דרך הראי הכפול": לראות את הבעיות שלי במראה של האדם האחר ולתקן את עצמי כשהאחר יכול לראות גם הוא את עצמו משתקף במראה שלי ולתקן את עצמו, הנם רק כמה מהיישומים של מודל זה בעבודה הטיפולית שלי.