אירוע הפרידה מבן או בת שהולכים לצבא הוא חלק מן המצבים הפוקדים מדי יום משפחות רבות בארצנו. הפרידה הזו היא לעתים חוויה מטלטלת עבור ההורים שבבת אחת חווים גם את התרוקנות הקן המשפחתי ונכנסים בתוך כך לעולם של חרדות וחששות מרובים.

חרדות וחששות אלה מלווים את ילדם היקר לכל אורכו של תהליך השירות הצבאי. הבנים והבנות שעוזבים את הבית אל הפרק המכריע החדש הזה בחייהם, מתמודדים עם סטרס המעבר הזה  איש איש בהתאם לטיב ההכשרה הנפשית והגופנית שקבלו בבית. בלא ספק זהו אירוע מכונן המייצר מצדו סטרס רב בחיי המתגייס ובחיי ההורים המלווים אותו. ההורים נותרים מאחור לעתים קרובות חסרי אונים ביכולתם לסייע לו כפי שנהגו כל עוד היה בבית תחת השגחתם המסורה.

דוגמא מהקליניקה – אמא שיש לה חרדות

מטופלת ותיקה שלי, הגיעה בוקר אחד ותיארה את החששות הכבדים שיש לה ביחס לעזיבתו של בנה את הבית וגיוסו לצבא. היא תיארה את הבן כמי שבמידה רבה לא ראה את עצמו טיפוס לוחם ואף לא הכין את עצמו בהכשרה ובאימוני כושר פיזיים מתאימים כמו שעשו חבריו, בטרם גיוסו. היה ברור לאם ולבנה שהוא הולך להיכנס לסביבה תרבותית שונה לחלוטין ממה שהכיר עד כה. אזור שבו שולטים החייב והצריך והניהול על פי החלטות של אחרים, עם מעט מקום לביטוי אינדיבידואלי. במהלך השיחה שלנו נשנקה נשימתה והיא חשה כאב חזק ב"גולה" שבגרון. כולה מכווצת וחנוקה, ניסתה לתאר את חוויותיה בבוקר ההגעה לבקו"ם. נושא הגיוס של הבן הפך לנושא העיקרי וכל מה שעסקנו בו עד כה זז הצידה.

היא חשה אשמה שלא פיתחה בו יותר תעוזה ולא עודדה אותו להתמודד. קשה לו והוא מחכה לשיחה עם ההורים בערב ושיחה עם החברה כדי לחלוק את חוויותיו הקשות עבורו הקשורות בלהיות חייל חדש. הטירונות קשה לו. המרחק מהבית גדול, הפינוק והדאגה סביבו חסרים. הוא מרגיש לבד, כל חבריו משרתים במקום אחר והוא אינו פוגש אותם. המטופלת שלי חרדה מאד, ובעיקר חשה תחושה איומה של חוסר אונים לנוכח המציאות שבה לא ברור לה כיצד יתמודד בנה בפועל. היא נטתה להאשים את עצמה בכך שכילד אולי לא הכשירה אותו כראוי לקראת הצבא. המטופלת שלי היתה שבויה במחשבות על כך שחסמה את יכולתו לסמוך על עצמו בחרדות שלה כלפיו, וכן בחרדות מפני העתיד ובמחשבות כיצד יצליח להתמודד עם סיטואציות זרות כל כך עבורו במסגרת הצבא. מה יקרה כשיצא לקרב?

החרדות סביב העסק הפרטי והחרדות לבן המתגייס הביאו לתגובות גופניות דומות

העיסוק בפרידה מבנה הנער, העטוף בהשגחה הורית יומיומית צמודה, והמעבר לבנה החייל שיבש אצל המטופלת שלי התפתחות אישית חדשה ביותר בעולם העבודה שלה. עד לנושא הפרידה מהבן המתגייס עסקנו במעבר שלה ממצב של מבצעת פרויקטים לפי רצון לקוחות למצב של מבצעת פרויקטים לפי מה שהיא חולמת ומה שהיא אוהבת ורוצה לעשות.

הסיבה העיקרית שבגללה היא הגיעה אלי לטיפול לפני כמה חודשים הייתה הרגשת המחנק שהיא חשה בתחום העיסוק שלה. לאחר שנים של עבודה מוצלחת כמבצעת פרויקטים בתחום מסוים, היא הרגישה שעליה לעבור לסגנון עבודה שבו היא עושה יותר ויותר את הדברים שהיא באמת אוהבת ולא עוד מחויבת לבצע פרויקטים מתוך הכרח של שיקולי פרנסה.

נראה היה שסמוך לגיוס של בנה, התפקיד שלה כאם האפיל על התהליך שהתחילה כשניסתה להיות יותר חופשיה בבחירות שלה בעסק שלה. אותן סיבות שהביאו אותה לחוש מחנק בתחום האישי שלה, כשהרגישה שהיא לא עושה את הדברים שהיא באמת אוהבת, הביאו אותה להזדהות עכשיו עם מצוקתו הרבה של בנה בתקופה הראשונה של גיוסו לצבא. היא חשה עבורו את המחנק של מי שמעכשיו לא יוכל לעשות יותר את הדברים כפי שהיה רוצה לעשות או בוחר לעשות ושיהא עליו להתכופף לרצונות ולתכתיבים של אחרים.

טראומה משפחתית מתגלגלת מדור אחד לשני

בתהליך העבודה הטיפולית אתה ירדנו אל שורשי החרדות שאותה אם חשה, כשאלה לוו בתחושות הפיזיות של מחנק, דריכות גופנית,  קושי לנשום ופרצי בכי קצרים שנבלמים. החרדות שלה היו קשורות בין היתר לימים שלמים של טראומה סביב פציעה קשה במלחמה של בן משפחה קרוב ביותר. הטראומה של הפציעה הקשה השפיעה על המשפחה כולה ועל כל ילדותה מאז שהיתה פעוטה ותרמה לחרדות שספגה בבית ולדאגה לחיי בני המשפחה.

הפחתת החרדות בשיטת הטיפולSE – חוויה גופנית

טיפול בשיטת ה SEחוויה הגופנית, סייע לשחרר אותה בהדרגה מהדפוסים הגופניים והרגשיים שלה, ולאפשר לה לחוש הקלה רבה יותר ביחס לדאגות שיש לה סביב בנה. התופעות הגופניות של חרדה מפני אובדן, הלכו והתפוגגו בהדרגה, בצד יכולתה לעכל את המעבר של בנה למסגרת הצבאית.

היא נכחה לראות את הבן  שלה הולך ונפתח לקשרים חדשים ולאנשים חדשים בצבא, עמם יכול היה לשוחח ולחלוק את חוויותיו מלבד ההורים והחברה. הטיפול בשיטת החוויה הגופנית, תוך תשומת הלב לתחושות הגוף, אפשר לאם למוסס הרבה מתגובות המתח ותגובות ההישרדות שחוותה מול מצבים שונים בחייה. הטיפול בחוויה גופנית עזר גם למוסס חרדות ביחס לבנה שבצבא.

העבודה על דפוסי החרדה של האם במקרה זה סללה לבן את הדרך, כשהאם הגיבה אליו בשיחות עמו בצורה פחות חרדה הן בתוכן הדברים שאמרה והן ברוגע הגופני הנפשי היחסי שהחלה לפתח. כך היא סייעה לבן לעשות את המסע שלו עם עצמו. היא הקלה עליו להתמודד עם סביבת הצבא שהייתה זרה לו לחלוטין ושונה מסביבת הבית. היא עזרה לו במעבר מנער חרד משהו לגבר צעיר המתמודד בהצלחה עם מצבים חדשים של השירות הצבאי ועם אי ודאות.