כיצד מתמודדים עם תסמונת השלפוחית הרגיזה, או עם הליכה תכופה ביותר לשירותים להטיל שתן? ומה לטיפול בחרדה או לפסיכותרפיה גופנית ולתסמונת השלפוחית הרגיזה?
המודעות למקורות הנפשיים להיווצרות הבעיה של בריחת שתן, שלא על רקע רפואי ברור, חשובה מאד. הרבה פעמים אנשים הסובלים מהבעיה לא מעלים בדעתם שהתופעה הזו קשורה גם למצבם הנפשי ולחרדות שיש להם או להתנהגות של שליטת יתר המאפיינת אותם. כמו כן הרבה אנשי מקצוע מן התחום הרפואי לא ערים להיבטים הפסיכו-פיזיולוגיים של היווצרותה ולאפשרויות הטיפול בכלים נוגדי חרדה או טראומה.
אחת המטופלות שלי, בחורה כבת 27, תזזיתית ביותר, אנרגטית וחייכנית, העלתה לאחרונה בעיה שיש לה בתחום השליטה על שלפוחית השתן שלה. היא נשמעה ממש מיואשת ומוטרדת לאחר שהרופא שלה סבר שעליה לעבור בדיקה חודרנית בשלפוחית השתן וכמו כן שעליה לקבל טיפול תרופתי מסוים לשכוך הבעיה. היא מבקשת שאעזור לה לטפל בתסמונת של "שלפוחית רגיזה", ממנה היא סובלת קשות, כמו שעזרתי לה בזמנו לטפל בכאבי מחזור קשים מהם סבלה במשך שנים ולסיים אותם.
כיצד התופעה פוגעת בחייה ?
זה שנים שהיא מוטרדת מתופעות של כאבים והתכווצויות באזור שלפוחית השתן, המחייבות אותה ללכת מיד לשירותים. אלה גורמים לה להליכה בתדירות גבוהה ביותר לשירותים על מנת להטיל שתן. ממדי התופעה הגיעו אצלה לרמה של שליטת יתר קיצונית, כזו שלפני כל הופעה או סרט היא חייבת ללכת לשירותים מחשש שמא "יברח" לה השתן ואם זה לא יתאפשר היא "בחיים" לא תיכנס לאולם עד שלא תלך לשירותים.
גם בלילות היא מוצאת עצמה הולכת לשירותים פעם או פעמיים. ההליכה לשירותים נמצאת אצלה כל העת על הכוונת ובכל פעולה שהיא מבצעת. עליה להיות משוחררת מהשלפוחית מבלי להיות מופתעת או מוטרדת שמא תצטרך ללכת לשירותים. למרות שאנו מכירות כבר תקופה ארוכה, היא לא הביאה בעיה זו למפגשים, כי היו לה דברים דחופים יותר לטפל בהם. יחסיה עם בני זוג ושאלות רבות הקשורות בטיב היחסים שלה אתם היו במרכז העניינים שלנו. לפני כמה שנים כשבאה אלי לסיבוב ראשון של מפגשים, קצר אך מוצלח, נמוגו במהלך הטיפול הזה כאבי מחזור מהם סבלה רבות. והפעם היא הביאה את הנושא הבוער של השלפוחית.
עם השלפוחית המטרידה היא גם הגיעה למספר רופאים, ולאחרונה פסק אחד מהם שעליה לעבור בדיקה חודרנית מיוחדת כדי לברר במה מדובר. כמו כן הוצע לה טיפול תרופתי ספציפי לבעיה זו. התפתח אצלה דפוס שלם של התנהגויות הימנעות מוקפדת מהתמלאות השלפוחית ובפועל הלכה לעתים קרובות ביותר והחלה אף לחוש לעתים קרובות שעליה להטיל שתן. כשביררתי עמה את תכיפות ההליכה שלה להטלת השתן במהלך היום הסתבר שלעתים היא הולכת כל שעתיים ולעתים אף שוכחת ומתנתקת כלשונה והולכת רק לאחר 6 שעות. זאת בשונה מהדפוס המתואר.
כיצד מטפלים בבעיה גופנית בכלים פסיכולוגיים?
לאחר שביררתי אתה הסתבר שהכל החל בגיל 15. כשהתעוררה משנת לילה אחד מצאה את עצמה בתוך שלולית (שתן) בסיטואציה חברתית. המטופלת שלי בחורה יפה ואסתטית, חיונית ושמחה, מתארת שבתחילה התייחסה לאירוע בהומור וצחקה על שאירע. עם זאת היא זוכרת את החרדה שתקפה אותה לאחר מכן שמא התופעה תחזור על עצמה בלא שתהא לה שליטה, כמו שאירע באותו לילה. התקבלה בתוכה החלטה שאסור לה לעולם שיקרה מצב דומה בו יברח לה השתן בלא שיש לה שליטה על כך. בפועל התרשמתי שלמרות הקלות היחסית בה תיארה את שהתרחש אז, חווית הבושה שנותרה בתוכה מאז האירוע, והאימה שתחווה שוב חוויה שכזו היתה גדולה ביותר. היא זוכרת שהתפתחה אצלה מעין "טראומה" מאז אותו אירוע.
בעת שתיארה לי את זיכרון אותו לילה והחוויות שלאחר מכן, היא חוותה כאבים באזור הבטן התחתונה, במקום בו נמצאת השלפוחית. כמו כן התעוררה בה תחושה שעליה לקום מיד ללכת לשירותים שכן עליה להטיל שתן. ביקשתי שתמתין וכל שתעשה הוא לשים לב עכשיו לתחושה שמורגשת בגופה, של כאב ושל צורך מידי לרוץ לשירותים. לאחר כמה התנסויות שכאלה נמוג הכאב כליל וחלף עמו גם הצורך שלה ללכת לשירותים בדחיפות. שוחחנו על האופן שבו תיארה את התופעות בתחום זה, והסתבר שחלק מתיאורה היה מוגזם במידה רבה, ובפועל יכלה לשכוח או להתנתק כלשונה מהליכה לשירותים למשך זמן רב. לפעמים התכיפות רבה מאד ולעתים אחרות משך הזמן מגיע גם לידי 6 שעות ויותר.
הטיפול בזיכרון הטראומטי
התמקדות בזיכרון האירוע הטראומטי מגיל 15 בשיטת החוויה הגופנית SE) Somatic Experiencing), תשומת הלב לתחושות הגוף הקשורות לזיכרון זה, סייעו לה במספר קטן ביותר של מפגשים להתקדם לכיוון פתרון הבעיה. עשינו עיבוד חוויתי לזיכרון זה, שלאחריו נמוגו כליל הכאבים וההתכווצויות של השלפוחית, כשעלתה מחשבה או זיכרון הקשורים לצורך בהטלת שתן או לאירוע ההיסטורי, ולסיטואציות השונות בהן נהגה להימנע בלא הליכה לשירותים.
היא החלה לחוות פתאום את האירוע של גיל 15 מנקודת מבט של בוגרת ולא מתוך חוויה של בת 15, כפי שהיה עד כה, כלומר הזיכרון הטראומטי מן העבר שנתקע כמו עצם בגרון כל השנים, עבר עיבוד מוחי, נשלח למאגר הזיכרונות ולא המשיך להשתולל עוד בתוכה ולחולל את דפוס ההתנהגות העונה לשם "תסמונת השלפוחית הרגיזה".